ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר קס״ט

1 ישראלים כו'. ק"א ב' בישראלים בב"ד של ישראל כו':

2 ושלא כולי ולא כולי מתני' ק"ד ב' וקי"ל כת"ק וה"ה זה לזה כמ"ש בתוספת' וירושלמי פ"ג דסנהדרין והוב' ברי"ף ורא"ש שם:

3 ואפילו כולי. כמ"ש בח"מ סימן ל"ג ס"ד בהג"ה ומיהו כולי וכתב במרדכי משום ב"ד טועין כיון שאינו מפורש בגמ' בהדי' להיתר ובחד בעל הן פסולין:

4 אבל שני כולי. גמר' שם ובב"ב קכ"ח א':

5 ואם חלצה בפני כולי. ממ"שש במתני' וברייתא מצות חליצה כו' מ' דוקא למצוה וכמש"ש ק"ו ב' אר"י מצות חליצה כו' הקמ"ל מצוה הכי כו':

6 נמצ' כו'. מתני' הנ"ל:

7 או גר. ק"א ב' ואנא גר אנא אלמ' אפי' א' מהן

8 וי"א כו'. דאפי' לענין יוחסין לר"י דפוסל באמו מישר' מכשיר באביו ע"א וכ' שם וצ"ע מאי ראיה מיוחסין שאני כאן שהתורה מיעטתו בישר' שיה' כולו מישר' והא לראב"י ביוחסין אפילו אמו מישר' כשר ולר' יוסי א"צ כלל אפי' אמו וקי"ל כוותיה בקידושין שם וכ"כ נ"י וכ"כ בשם שאילתות ע"ש:

9 ומיהו כו' מתני' שם חליצתה פסול' ואמרינן ברפ"ג דגיטין כ"ד ב' כ"מ כו' ואף ר"א ל"פ אלא בקטן ואנפילי' כמ"ש הריב"ש סימן תפ"ב וכמ"ש הרמב"ם וש"ע סנ"ה:

10 אפילו כו'. עבה"ג וכמ"ש ק"ב ב':

11 י"א כו' דהנוטל כו'. מתניתין בבכורות פ"ט:

12 דהרי בעינן כו'. מתני' ק"א א' וגמ' שם מ"ט דת"ק כו' ושם ב' בכ"ד ישראל כו' וק"ב צ' וק"ד א':

13 ועיין כו'. כתובות ק"ה א':

14 ואפי' הב' הן ע"ה. שהן א"צ להקרות:

15 חלצו כו'. פי' לכתב אין עיכוב כמש"ש ק"ה ב' ועתו"ס שם. ד"ה לכתחלה:

16 ואלו השנים כו'. דהא אפילו גרים דכשרים בד"מ פסולים בהן כמ"ש ק"א ב' וכ"ש קרובים או פסולים:

17 ודוק' כו'. דהא אין מעכבין כנ"ל וכמו בשלש' לר"ש ור"י הסנדלר שם ק"ד ב' כ"כ ב"י ונ"ל כו' והוא דוקא שהקצו השלש' לבד אבל בלא"ה קי"ל בספ"א דמכות דאפי' מאה ונמצ' א' קרוב או פסול דבטלה כל העדות וה"ה לדיינים דהא דיינים מעדות גמרינן וכ"כ נ"י בשם הריטב' אלא שכ' דכה"ג אפי' לכתב כשר אלא שלא היה כבודו של רב שמואל להקצותו מן הב"ד ונראה מה שסתם הרב משום דנוהגין להקצותו לבד כמ"ש בסד"ח סי"ב וס"ל דלא כנ"י שמכשיר כה"ג לכת' ועבפס"ח סה"א וכן נראה עיקר:

18 מיהו אם כו'. דקאמר שם לא עשתה ולא כלום ובזה צריכה כו' מ' לכתב:

19 וי"א וכו' עפס"ח ס"ט ומש"ש:

20 ומיהו בח"ה כו'. דהא הטעם שמא יכתוב כמש"ש וכותבין שט"ח בח"ה כמ"ש בפ"ג דמ"ק ועיין בה"ג:

21 וי"א דאין כו' דהא דין הוא כנ"ל ואין דנין בהן כמ"ש בירושלמי הוב' ברא"ש פ"ד דסנהדרין ועח"מ סימן ב' בהג"ה ודוקא כו':

22 ושהיה בעולמו רפ"ב:

23 וזאת כו'. קי"א:

24 או אפי' שם:

25 או עבד כו'. רמב"ם וכמ"ש הרי"ף שם דאין זה עדות כלל ע"ש:

26 צריך שידעו כו'. כמ"ש לעיל סי' קס"ד ס"א:

27 צריך כו'. כמ"ש חזקה אין העדים חותמין כו' וכ"ש ב"ד וכן הכלל לכל מ"ש כאן:

28 בן י"ג כו'. מתני' בנדה מ"ה ב' ועתוס' שם ד"ה אלו כו':

29 והיבמה בת כו'. ק"ו ב' והלכת' כו':

30 ושהביאו כו'. כמש"ש ה"ד אי דלא אייתי כו':

31 אחר כו'. שם מ"ו א' מ"ח ב':

32 ואם יש כו' תוספת מ"ט א' סד"ה ואב"א כרבנן דר"פ בא סי' דא"א לעליון בלא תחתון ובדדים א"א לומר שומא דאין באין בלא זמנם:

33 וכן כו'. פח"מ סימן ל"ה ס"א:

34 אלא ע"פ כו' יבמות ל"ט ב' פליגי בה כולי וכאן כ"ע מודים:

35 וי"א כו'. ממ"ש בקידושין פ' א' מלקין כו' סוקלין כו' אע"ג שאין האב נאמן למכות ולעונשין כמש"ש אלמ' הוי כעדות:

36 או שיצא כו' כמש"ש מלקין כו' הוחזקה נדה כו' ומפרש היאך הוחזקה נדה שיצא עליה קול נדה בין השכנים וזה כולו מדברי ר"ת אבל רש"י פי' בכתובות ע"ב שראוה לובשת וכו' וכ"כ לעיל סימן קט"ו ס"ב ובי"ד סימן קפ"ה ס"ב וכבר הקשה עליו הר"ר יואל הלוי כמ"ש במרדכי פמ"ח:

37 או בדקוה צ"ל אם בדקו' ובדיקה מהני בכל אדם כמש"ל סימן קנ"ה:

38 אבל לא כו'. דשמ' עשו ע"פ האב כי האב נאמן להקדשות כו' כמש"ש מרדכי ובלא"ה אמרי' קטן עולה למנין שבעה אלא משום ש"ץ כמ"ש בפ"ג דמגילה המפטיר בנבי' כו' ואף למ"ש בא"ח סימן נ"ה ס"ה בהג"ה וכמ"ש בירושלמי אין מדקדקין בקטן מ"מ שנים בעינן כמ"ש שם:

39 או שהם אריכות כו' וע"ז סומכים כו'. סה"ת ומרדכי שם:

40 ואם יש כולי. כפירש הרי"ף ורש"י וש"פ שם דאפילו קודם י"ב שנה דלא כהרמב"ם וכרב ספרא אבל רב זביד מספקא ליה וכמ"ש תוס' שם ד"ה רב וביד כו' ומשני חוששין כו' וכ"כ הרא"ש שם אבל הרמב"ן ורשב"א כ' שיש לפרש גם לרב זביד ודאי סימני' לה ומה שפריך ונבדוק ה"ק ל"ל לסמוכי על החזקה במקום שאפשר לבדוק ע"ש:

41 ישבו כו'. עתוס' ק"ג א' ד"ה בין כו' ואמרינן כו' ואע"ג דקי"ל דחליצה כתחלת הדין כמש"ש ק"ד א' היינו להחמיר:

42 ויעמדו כו'. שם ק"ו א' בתי כו' לחד פי' שברש"י ובספרי ועמד כו' וכמ"ש בתוס' הנ"ל:

43 אבל בדיעבד כו'. גמ' שם בין עומד כו' ובע"ג דמ"ק כ"א ועח"מ סימן י"ז אבל הרשב"א ס"ל אף לכתחל' מיושב והוכיח ממש"ש א"ל ר"א והתניא בין כו' והוא לשיטת הראב"ד והרא"ש דס"ל דאמימר לכתחלה קאמר אבל לפי' הרי"ף דפוסל אפילו בדיעבד ופי' דשייך באידך דאמימר וכמ"ש תוס' שם ד"ה מאן בשם ר"ח וכמש"ל סל"ב אין ראיה משם וכ"פ ס"ח סל"א. דעת הרמב"ם דקריא' בעמידה מהא דספרי וכן רקיק' אבל חליצה מיושב מברייתא הנ"ל אבל מסוגיא דמ"ק א"א לומר כן וע' רשב"א שדחק עצמו לתרץ דבריו וכ' שעיקר ראייתו מהא דפריך ר"א לאמימר ע"ש וא"א לומר כן דהא הרמב"ם ס"ל כר"ח ורי"ף שהרי כ' או שהיה מהלך על אצבעות רגליו כו' שהחולץ כו' וכמ"ש בפס"ח סל"א ע"ש:

44 וכן חולה כו'. ק"ו א' לפרש"י הנ"ל:

45 דכ"ד כו'. כמ"ש בכתובות י"ד א' וע' תוס' דפסחים ל' א' בד"ה לישהינ'. ור"י מפרש כו':

46 שאם כו'. כמ"ש בגט ספ"ה דערכין כ"א ב' ועתו' שם ד"ה האי כו' וביבמות שם חליצה כו' זימנין כו' דתניא וקרוב כו' ובערכין שם מאי עד שיאמר כו':

47 וכן אם כו'. הגמ' דיבמות הני שהשוו לגט ובתוספתא פי"ב חליצה מעושית בב"ד של ישראל כשירה בב"ד של גוים פסולה ובגוים חובטין אותו וא"ל עשה מה שרב פלוני אומר לך כו' אמרינן בגיטין פ"א לענין גט:

48 ואע"ג כו'. ר"ל דהא בב"ד שם ישראל כשר כנ"ל כמש"ש גט המעושה כו':

49 וא"כ כל כו'. ר"ל דכפיה בישראל דוקא בדין כשר כמש"ש בסוף

50 מ"מ אין כו' ר"ל כיון דרוב הפוסקים מסכימים דאין לכוף מפני זזה כמ"ש ל"ט ב' אין כופין דקי"ל כדעת תוס' ד"ה אימר דאין כופין דלא כרש"י כמו שהוכיח שם בתוס' ומש"ש בדברי ר"ת אלא אדרבא כופין כו' היינו במילי כמ"ש בכתובות ס"ד א' סד"ה ודיני כו' וכמ"ש בסימן קס"ה ס"א ע"ש מרדכי:

51 ר"א כו' ובמרדכי כ' עוד ט"א שיראו אם מכוון לרגלו כמ"ש במתני' בגדול שהוא יכול להלך כו' וכמ"ש בפס"ח סס"ב:

52 לפיכך כו'. כפי' ב' שברש"י דפי' ראשון כבר דחו אותה וכמש"ל סכ"ב בהג"ה:

53 לכתחלה. כ"כ הרא"ש דדרשא דחשש אסמכתא בעלמא היא דאל"כ לא הוי פליג ר"מ ובפ' בתרא דיומא אמרי' דכ"ע הוא כו': נג ויש פוסלין כו'. ערש"י ק"ג א' ד"ה אנפליא וד"ה מדסיפא כו':

54 אבל רצועותיו כו'. טור ומ' בכ"ד כשר ב"י. וצ"ל לפ"ז שלמד ממש"ש ק"ב א' קטרינן ביה מיתנא והוא חבל כמ"ש בכמה מקומות:

55 וי"א כו'. וה"ה של שער אבל שאר דבר לא ממש"ש א"ל מי לא קרינן כו' א"ה כו' וההוא מיתנא הנ"ל פי' הרשב"א של עור או של שער:

56 צריך לכתחלה כו'. דלכתחלה צריך לחלוץ בסנדל דרבה ורב יוסף הלכה כרבה כמ"ש בב"ב קי"ד קמ"ג ובגיטין ע"ד ב' ועוד דהלכה כר' יוסי אפילו מחבריו וגם פשטא דמתני' מ' דיעבד כמש"ש אלא שאין סנדל מצוי בינינו וסומכין על הירושלמי ר"פ מ"ח חלצה במנעל חליצתה כשרה למי נצרכה לר"מ דרמ"א אין חולצין במנעל תנא א"ר יוסי מעשה שהלכתי לנציבין וראיתי שם זקן אחד ונומתי לו בקי לך ריב"ב מימיך ונימא לי ר' שולחני הייתי בעירי ועל שולחני היה תדיר ונמתי לו ראית חולץ מימיך במה היה חולץ בסדל או במנעל אמר לי רבי וכי יש סנדל במקומינו ואמרתי מה ראה ר"מ לומר אין חולצין במנעל וכמ"ש הרא"ש וש"פ אלא שהרמב"ן הקשה עליה אדרבא משם מוכח להיפך דאף במקום שאין מצוי מדאמר מה ראה ר"מ כו' אלא לפי שאין תקנה בדבר חשוב דיעבד וגם סומכין על פוסקים הנ"ל מ"מ לכתחלה עושין צורתו דומה לסנדל בכל מה דאפשר:

57 שיהא העור כו'. רש"י ק"א ק"ב:

58 וי"א שתהא כו' מהא דשבת ס' ב' וכפי' הסמ"ג וסמ"ק:

59 וי"א מבפנים. ט"ס וצ"ל ולא מבפנים כו':

60 וי"א כו' כפרש"י שם ומ"ש בגד הוא עפ"י פי' ראשון של רש"י ליבמות. ק"ב ב' ד"ה התפור:

61 וי"א שעושין כו' שכן פי' החילוק בין מנעל לסנדל ואמרו שזהו מסאנא שאמר הרי"ף שם ונראה שמפ' מ"ש גזירה משום מנעל מרופט היינו קרוע התפר אבל בשבת מ' שהיה מב' חתיכות וערש"י שם ב' ד"ה אלא לחזק כו':

62 אבל כו' וגם כו'. ממ"ש סנדל התפור בפשתן כו':

63 וגם הרצועות כו'. ממ"ש הוא של עור ותרסיותיו כו':

64 י"א כו'. כמ"ש בפ"ב דשבת חשש כו' ואף שהרא"ש וש"פ דחו דבריו מ"מ הרבה פוסקים כתבו כדבריו ועב"י:

65 וגם כו' דהכל למידין מתחש כמ"ש בגמרא שם הוא של עור כו':

66 יהיו בו כו'. ק"ב א' קטרינן בה מיתנא כו' ושם ב' תרסיותיו מ' שנים וכמ"ש בהדיא בשבת קי"ב א' אלא שרש"י פי' שם פי' אחר על תרסיותיו שפירש מקום קביעות הרצועות מכל מקום מ' שהן שנים:

67 וי"א כו'. מהא דב"ק נ"ט ב' וסנהדרין ע"ד ב' ותענית כ"ב א' ומכמו שכתבו תוס' שם ושם עיין מש"ש: אבל הרי"ף והרא"ש פ' בסנהדרין שם ערקתא דמסאנא שאומות העולם עושין אדומות וישראל שחורות ואף לפירוש תוס' חומרא זו אין לה פנים דבשלמא החילוק שבין מנעל לסנדל ניחא דמנעל לכתחלה גזירה משום כו' אבל במנעל עצמו כיון דהאידנא הכל הולכין ברצועות שחורות מאי קפידא איכא ואף שכאן בסימן זה כתב כמה חומרות וחומרות דחומרות חומרא זו א"ל פנים וקולא היא:

68 וגם כו'. סדרים:

69 אבל השאר כו'. כמ"ש ספ"ק די"ט תוס' הנ"ל:

70 אבל מבפנים כו'. כי לא אמרו שם אלא מבחוץ וכמש"ש רי"א אף לא מנעל שחור כו' באתרא כו':

71 ויהיו הרצועות כו'. וכמש"ש דמיהדק טפי כו' ובכך הוא מהודק היטיב:

72 יעשו בו כו'. כפי' הטור ורי"ו מש"ש חומרתא וכדעת רוב הפוסקים דשניהם בעינן חומרתא ומיתנא אף שהרמב"ם ורשב"א סבירא ליה דרצועות לבד סגי אלא דחומרתא לבד לא ורי"ף וראבי"ה סוברים דשנצי לבד סגי ומה שכתב האי דידן ר"ל דלית ביה שנצי והרא"ש כ' דבדידן א"צ לכלום שדידן מהודק בלא"ה כמ"ש בסנ"ג בהג"ה ע"ש מ"מ יש לעשות כהני רבוותא הנ"ל:

73 וי"א כו'. כגי' חומרתי לשון רבים ורבים הם שלשה כמ"ש בספ"ד דגיטין ולפחות שנים:

74 ולא יהיו הקשרים כו'. כמ"ש בשבת קי"ב א' בדחומרתא דקטרי כו':

75 י"א שלא כו'. כמש"ש ק"ב א' אבל משמע משם להיפך כמ"ש מ"ט אילימא כו' וערש"י ד"ה א"ה אפילו כו' אלא לחומרא בעלמא לכתחלה:

76 ויזהר לתפרו כו'. ממ"ש בספ"ק די"ט דנקט בסיכי וערש"י שם:

77 ועושין כו'. כצ"ל ואפשר שהן מפ' א"ם אפילו ר"ל אם עשו בצורה זו אפי' דיעבד פסול אלא בשאינו עשוי כך וכן לא איבעיא להו כה"ג דודאי פסול שחולץ שניהם כאחד ולא איבעיא להו רק בשחולץ אחד וגם הא דמחופ' עור ל"ק דשם תפור ונראה כ"א משא"כ כאן וכ"ז דוחק גדול דאין נראה כלל:

78 יהא עשוי כו'. מתני' ק"א א' ובשבת קי"ב א':

79 ולא יהיה כו'. ק"ב א':

80 עד כו'. מהא דשבת קמ"א ב' תוס' שם ושם:

81 חלצה כו'. כרבנן דר"מ וכמ"ש ק"ג א"ב ועא"ח סימן ש"א סט"ז:

82 או של שעם. ק"א ב':

83 או ברגל שמאל ק"ד א' כת"ק:

84 או שהיה כו' או כו'. ק"ג ב':

85 או קרוע כו'. ק"ב א' כנ"ל:

86 או בסנדל כו'. מתני' ק"א א':

87 מי כו'. ק"ב ב':

88 היה כו' כנ"ל:

89 או שבגד כו'. דלא כלשון ראשון שברש"י ק"ב ב' ד"ה התפור וראיה ממחופה עור הנ"ל כ"כ כל הפוסקים:

90 או שחלץ כו'. מתני' וגמרא ק"א א' ק"ב א':

91 שולט כו'. כמ"ש בתפילין בס"ב דמנחות:

92 ואם היא כו'. כמש"ש בתפילין:

93 אטר כו'. סמ"ג וסמ"ק כתב לחלוץ בשל ימין דל"ד לתפילין דשם משום כהה וראיה מאזן דודאי לא שייך שם משום כח בימין יותר משמאל אלא גזירת הכתוב הוא במצות חליצה:

94 י"א כו'. ממ"ש בחולין צ"ב ב' בעי ר' ירמיה כו' והקשו מאי איבעיא ליה והא אמרינן בספ"ג דמנחות דבתר דידיה אזלינן ותי' דתפילין שאני דלא כתיב ימין או שמאל אלא יד כהה אותו שהוא כהה אבל במה שהקפיד תורה ימין או שמאל או שאר דבר מספקא לן אי בתר דידיה אזלינן או דשלמא:

95 ויש כו'. מברייתא דבכורות מ"ה ב' דאטר פסול ופי' לפי שאין לו ימין כלל אבל ס' הראשונה פי' שם משום כחישותא והוי מום ודוקא שולט בשתי ידיו כו' דברייתא אתחילה בשמאל כמ"ש שם:

96 יבטל כו'. ק"ב א' ה"ד אילימא כו':

97 ומטעם זה כו'. וגם כולי כ"ז אינו אלא חומרא בעלמא

98 ויכרוך כו' דלכך עביד מיתנ' אע"ג דאית חומרת':

99 ויקשור כו'. עמש"כ אבל לדינא עיקר כדברי ירוש' בקשר א' ועניב' ע"ג דאף דבשבת לא הוי קשירה מ"מ לחליצה לא בעינן רק שיהא מהודק וכמ"ש הרא"ש וכמש"ל בסל"ג בהג"ה ועניב' מהודק וכמ"ש בשבת קי"א ב' בעי רב אחדבוי כו' והוא יותר טוב מב' קשרים שאינן מהודקין כמ"ש בשבת שם א"ד טעמיה כו' וז"ש בירוש' הנ"ל עונבו כדי כו' ול"ק בקשר שאינו מהודק ואף ר"ז דאמר קושרו ל"פ על ר"ח אלא קושרו בעניב' קאמר וכ"ה הגירס' בירושלמי ר"ז מחוי לר' בא ב"י כיצד הוא עושה כדי שיכול להלך בו מאיליו כיצד הוא עושה א"ר חנינא עונבו כדי כו' ור"ל היאך עושה שיהא מהודק שיכול להלך בו מאיליו וגם להתירו בא' מידיו וזה א"א ע"י קשרים ואף לגי' שכ' תוס' י"ל ג"כ שמפרש דברי ר"ז ואף את"ל דפליג מ"מ בירושלמי מסיק כדברי ר' חנינא וכ"כ המרדכי שפ' ר"ח עיקר:

100 שני כו'. שאין קשר גמור פחות מהן מהא דפ"ד דשבת בשקשרן:

101 ואל יהדק כו'. ועניב' כו'. עתוס' שס ד"ה אע"ג בשם הירושל' וכ' ומיהו כו' וכ"כ הרא"ש דהא קי"ל דעניב' לאו קשר הוא אבל מרדכי כתב נראה דר' חנינא עיקר ע"כ לא יהדק הקשר השני וסה"ת כ' לצאת י"ש ת"ק ור"ח וז"ש ועניב' כו' וכבר הקשה ב"י הא העניב' הוא כדי שתוכל להתירו כו' ועכצ"ל ס"ל ג"כ שאין מהדק הקשר השני אלא שאין יוכל להתקיים וע"י עניבא מתקיים ועפס"ח סימן ס"א:

102 וצריך כו' כנ"ל משום מעל דמעל:

103 ויסבב כו'. כנ"ל שיהא מיהודה:

104 סביב לשוק. ששם היא על השוק ערום וז"ש בירושלמי ביני מתני' שקושר מן הארכובה למטה:

105 ויש מי כו'. כגי' הרי"ף מודה רבא בלא אבה יבמי ואסוקי מילתא היא כר"ז דאמר כל הראוי כו' וכ' הנ"י ואם ראויה למקרי' בבת אחת לא מיעכב' ואי לא מיעכב' ולדבריו ה"ה בלא חפצתי והא דנקט לא אבה דסתמן של אנשים ראוין לכרת ועפס"ח סס"ו:

106 ויקראו כו'. כנ"ל סי"ב:

107 וי"א כו'. ממ"ש אלא לא אבה יבמי כו' וכן בלא חפצתי לקחתה אבל כל הפוסקים כ' רק לא אבה לא חפצתי וכמ"ש לא לחודיה:

108 לא אבה יבמי. ל"ד אלא ב' תיבות לבד כמ"ש בפס"ח ס"ט צ"ו וכן בלא חפצתי:

109 גם בלא חפצתי. כדעת הסמ"ק דלכתחלה מודה רבא וע' בפס"ח שם ומש"ש:

110 יעמוד כו'. כדי שיוכל לדחוק יפה:

111 ותתיר כו'. שם ק"ב א' בין שהתיר כו':

112 הכל כו' ותתפוס ותחלוץ ירושלמי הנ"ל וכגי' כל הפוסקים וגוררתו בימין:

113 וכ"ז בלי סיוע כו'. ממ"ש בירושלמי שם והביאו תוס' שם עונבו כדי שתוכל להתירו בא' מידיו דלא כר"ת שכתב שמסייע בשמאל והוא כגי' תוס' וגוררתו בשמאל ופי' שמסייעתא ועספ"ז דברכות:

114 ובכ"ז כו' . מברייתא הנ"ל בין עומד כו' דיעבד דלא כהרמב"ם:

115 ומשלכ' כו'. עמ"ש בפס' סע"ד:

116 חלצ' כו'. מהא דסל"א וכמ"ש בגמ' מי כתיב וחלצ' כו':

117 וי"א כו'. כמ"ש בירוש' ר"ז מחוי לר' בא ב"ר יצחק כיצד הוא עושה קושרו כדי שהוא יכיל להלך בו מאיליו אלמא דוקא בסנדלים שלהן שלא היו יכולים להלך בו בלא קשיר' וע"ז אמרו שם כיצד הוא עושה כו' ואמרו שם עיקר חליצה התרת הרצועה לפי שניתר ונופל מאיליו אבל בשלנו א"צ דהא קשירה לא נזכר בתורה:

118 או שמהלך כו'. כשטתו שמפרש כפיר"ת והרי"ף כנ"ל ועבה"ג:

119 וי"א כו' ירושלמי כינוי מתני' בקושר מן הארכוב' ולמטן כשירה מ' הארכוב' ולמעלה פסולה:

120 וי"א דבנקטע' כו' ממ"ש ק"ג א' ורמינהו רגלים כו' הרז"ה וכפ' רא"ש שם:

121 אבל אם כו'. רש"י שם א"ה אפילו כו' כנ"ל:

122 תעמוד כו'. כמ"ש וירקה בפניו:

123 רוק הנראה לדיינים מתני' ק"ו ב':

124 יבמה כו'. כמש"ש מי כתיב וירקה כו' ודלא בהא דאבוה דשמואל שם והראב"ד כ' דהא דאבוה דשמואל מיירי שלא בפני ב"ד לפסול מן האחין וכמש"ל סמ"ה:

125 וי"א כו' כההי' דאבוה דשמואל ס"ל דבני מדרשא ל"פ אזה וכפירש"י שם ד"ה מי כולי ואף את"ל דפליגי בדאורי' אזלי' לחומרא אלא דלפרש"י דל"פ אפי' חליצה פסולה לא הוי וע"ל סמ"ח וכ"ה בירושלמי הלכה ו' בעובדא הנ"ל דלוי הנ"ל אמר שם ירקא דם אם יש בו לחלוחית של רוק כשר וכן אמרו שם בשם הרבה מאמוראים דדוקא אם יש לחלוחית של רוק ואין חילוק בדבר ואף שהעובדא דלוי שם בע"א דלא שאול בי מדרשא ע"ש מ"מ לדינא ל"פ:

126 ונהגו כו'. משום דמצינו בכתובות מ"א ב' ד"א מרבי' רוק וא"א בקיאין בכולן סה"ת:

127 וקטנה כי' כגי' שלנו קטנה כו' פסולה:

128 ואינה כשוטה וקטן כו' וי"א דה"ה כו'. הכל מדברי רמב"ם וקטן מפורש שם ק"ה ב' וברפ"ג דגיטין ובתוספתא פ"א דיבמות חרש שנחלץ וחרשת שחלצת והחולצת מן השוטה וכן שוטה שחלצה וחולצות מן הקטן תצא ושלשה עשר דבר בה דר"מ שאמר משום ר"ע וחכ"א אין ממזר מיבמה וכמ"ש בגמ' ל"ב א' ומדס"ל לר"ע דהוי ממזר אלמא אין חליצתה כלום ועוד דבחליצה פסולה לא תצא כמ"ש בסנ"ה ולכך נקט הנך:

129 וי"א שחליצתן כו'. מדאמר במתני' פסולה ובגמרא אמרינן הטעם לפי שאינו באמר ואמרו כמו באלם וכן אמרינן שם ק"י א' ועמ"מ שם. ומש"ש ק"ה ב' חרש שנחלץ כו' אר"ל א"ר זו דברי ר"מ אבל חכ"א אין כו' אלמא דפסולה דמתני' דוקא הוא ודברי רמב"ם תמוהים מאד:

130 בפני ב"ד. ממ"ש ק"ב ב' ואין חוששין שמא חלצה כו' ולא חששו לרקיקה:

131 ויש כו'. כנ"ל ס"מ:

132 ותהא כו' כמ"ש ברפ"ג:

133 ויש מי כו'. כנ"ל סי"ב דכ"ד שאין לו תקנה הוי דיעבד:

134 ולא מיקרי כו'. שהרמב"ם כתב הטעם משום שנאמר וירקה בפניו ואין זה רואה הרוק ועיין תוס' ק"א ב' ד"ה ש"מ כו':

135 קטנה כו'. כנ"ל כגי' פסולה וכמ"ש ברפ"ג דגיטין:

136 וכשתגדיל כו' משום דגי' הירושלמי ואם לא חלצה חליצתה כשירה ובתוספות קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה פסולה דר"א וחכמים אמרו אם לא חלצה חליצתה כשירה ולפי זה מה שכתב בגמ' והלכתא כו' היינו לכתחלה הרשב"א ואף לפי גי' שלנו כתב תוס' ק"ה ב' ד"ה קטנה כו' דלהכי לא ערב לה ותני יתור לשון החלוץ ומשתגדיל להורות דאינו כלום כמו בקטן וא"צ לכל הנ"ל א"צ לחזור רק הרמב"ם כתב דחליצה פסולה ויחידאה הוא. תה"ד ע"ש:

137 ואפי' כפל התנאי ממש"ש גט המוטעת פסולה וע"כ בשכפל דקי"ל כר"מ ובכתובות ע"ד א' מכדי כל תנאי כו'. ר"ל ואע"ג דרבינא ור"א אמרו ביבמות נ"ז א' דבתנאי בחליצה פליגי ורבינא אמר תנאי כפול כבר פי' תוס' ד"ה רבינא דלענין קדושין שאמרו:

138 ואפי' כו'. כנ"ל דאין תנאי בחליצה ואפילו חלוץ לה ובכך אתה כונסה היה כשר אי לאו משום דאין מתכוין משא"כ כה"ג:

139 ואע"פ שחליצה כו'. כנ"ל דמוטעת כשירה:

140 מ"מ כו'. כמש"ש זיל הב לה ואף רב פפא ל"ק משום שאינו הגון לה ומצוה רמי עליה לחלוץ והוי כעין אנוסה וכמ"ש הירושלמי שם א"ר מנא אם אמר ע"מ ניתנית:

141 כשאר כו'. רש"י שם וכתב הרמב"ן ורשב"א ורא"ש בע"כ מדין תנאי אין מצריכין ליתן דכל האומר ע"מ אין מחייבין אותו לקיים אלא אם יקיים תנאו יתקיים המעשה כו' וראיה ממ"ש בגיטין ע"ד ע"ה מתקנתו של הלל כו' ואם איתא כיון דנתחייב המעות פשיטא דבע"כ הוי פרעון כמ"ש בב"מ ע"ג ב' פרעיה זוזא כו' ועתוס' בגיטין שם ד"ה מכלל כו' אלא דכאן כיון שא"א לחליצה ליבטל חייב מדין שכירות:

142 או שא"ל חולץ שזו כו' ירושלמי שם איזה חליצה מוטעת שרשב"ל כל שא"ל חלוץ והיא ניתרת לך לאחר זמן אר"י אמש הייתי שונ' הוא מתכוין כו':

143 אבל נפסלה כו'. גמרא שם:

144 וכופין כו' כמ"ש בנודרת הנאה כו' עד שכופין כו'. בשגיטה יוצאה כו'. אלמא כיון דאסורה לו כופין וכמ"ש לעיל סימן קס"ה ס"ב ובירושלמי אתא עובדא קומי רב הונא ועבד כרשב"ל כד שמע רבי יוחנן פלג וכתב וחלץ לה זימנא תנינית:

145 א"ל כו'. ירושלמי שם אתא עובדא קומי ר"ח בר אבא וא"ל בני האשה הזאת אינה רוצה להנשא לך דרך ייבום אלא חלוץ לה עקור זיקתך ממנה והיא נישאת לך דרך נישואין מן החלץ לה א"ל אין אתא משה ושמואל לא שריא לה:

146 מסר כו'. ממ"ש פסולה וכמש"ל סנ"ה:

147 עברה ונשאת כו'. אע"ג דבלא חליצה אסרינן אבעלה משום קנסא הואיל ואסרה עצמה איבם כמ"ש איתגורי איתגור וכן באשת איש אמרו בהאשה רבה משום קנסא וכמו שכתבו בירושלמי שם קנס קנסו בה שתהא בודקת יפה מה שאין כן כאן דבלא"ה אסורה לו ריב"ש:

148 כותבין כו'. ספ"ק דב"מ שטרי חליצה כו' וכל כו' אלמא מעשה ב"ד הוא:

149 ואם כו'. יבמות ק"ו א':